שבר בשתי עצמות האמה (both bones), קיבוע ניתוחי

שבר בעצם הרדיוס ובעצם האולנה, המצריך ניתוח - Both-bone forearm fracture, operative treatment

הדף הזה מיועד להורים. הוא מסביר מה קרה לאמה של הילד, למה במקרה הזה צריך ניתוח, אילו שיטות קיבוע קיימות, כמה זמן הקיבוע נשאר, מה בודקים בכל ביקורת, ואיך התנועה חוזרת.

מה קרה

הילד שבר את שתי עצמות האמה - גם את עצם הרדיוס (העצם שממשיכה לכיוון האגודל) וגם את עצם האולנה (העצם שממשיכה לכיוון הזרת). זהו שבר נפוץ, המהווה כ-5 עד 10 אחוז מכלל השברים בילדים.

השבר נגרם בעיקר מנפילה על יד מושטת, ולעיתים ממכה ישירה על האמה. ברוב המקרים - כ-90 עד 95 אחוז - שבר כזה מטופל בהצלחה בלי ניתוח, ביישור סגור והנחת גבס. הדף הזה מתייחס למקרה הפרטני שבו נדרש ניתוח.

מה שרואים אחרי הפציעה הוא כאב, נפיחות, ולעיתים עיוות נראה לעין באמה.

בדיקת שלמות העור חשובה במיוחד באמה - גם פציעה קטנה בעור באזור השבר יכולה להעיד על כך שקצה העצם בקע החוצה ונכנס שוב, ומחייבת התייחסות דחופה כדי למנוע זיהום.

אבחנה

• בדיקה גופנית - בדקנו את שלמות העור, את מצב העצבים של כף היד, ואת זרימת הדם לאצבעות. בדיקת העצבים לפני הטיפול חשובה במיוחד, כי היא מהווה נקודת השוואה למה שנבדוק אחריו.
• צילומי רנטגן - של האמה כולה, שמראים את מיקום קווי השבר בשתי העצמות ואת מידת התזוזה.

מתי צריך ניתוח

רוב שברי שתי עצמות האמה בילדים מטופלים בהצלחה ביישור סגור וגבס, בלי ניתוח. ניתוח נשמר למקרים ספציפיים, ובהם:

• שבר פתוח (פציעת עור מעל אזור השבר)
• פגיעה בזרימת הדם ליד, או תסמונת מדור
• שבר שלא ניתן ליישר בלי לפתוח את העור, או שהיישור לא נשמר לאחר יישור סגור וגבס - המקרה הנפוץ ביותר, בעיקר בגילאי בית ספר תיכון
• עצב או גיד שנלכדו באזור השבר ומונעים יישור תקין

הטיפול - קיבוע ניתוחי

קיימות כמה שיטות מקובלות לקיבוע השבר בניתוח, והמנתח בוחר את המתאימה ביותר בהתאם לסוג השבר ולגיל הילד:

• פינים (K-wires) - חוטי מתכת דקים, המוחדרים דרך העור וחוצים את קו השבר כדי להחזיק את העצם ביישור עד שהיא מתאחה. הפינים מקופלים מחוץ לעור, ועליהם מונח גבס.
• מסמרים אלסטיים (Elastic nails) - מוטות מתכת גמישים, המוחדרים לתוך תוך העצם, אחד בכל עצם. לעיתים ניתן להחדיר אותם בעזרת חתכים קטנים בלבד, אך לעיתים קרובות יש צורך בחתך ניתוחי נוסף כדי לאפשר יישור מדויק של השבר לפני העברת המוט.
• פלטה וברגים - פלטת מתכת המחוברת לעצם בברגים, בדרך כלל לכל עצם בנפרד. עם שיטה זו הניתוח הוא תמיד פתוח, עם חתך גדול יותר.

הבחירה בין השיטות נעשית על ידי המנתח, בהתאם לסוג השבר, למיקומו ולגיל הילד. לעיתים מספיק לקבע רק אחת משתי העצמות (בדרך כלל האולנה), ולהשתמש בה כ"עוגן" שמאפשר יישור טוב יותר של העצם השנייה בגבס בלבד, בלי לפתוח גם אותה.

• ההרדמה - הרדמה כללית.
• האשפוז - קצר, דומה לניתוחים אחרים מהסוג הזה בילדים.

הסיכונים העיקריים

• תזוזה חוזרת של השבר - אפשרית גם עם קיבוע ניתוחי, ולכן בודקים בצילום בביקורות הקרובות.
• שבר חוזר - קורה בכ-5 אחוז מהמקרים, ושכיח יותר לאחר הוצאת מקבעים כמו פלטה. זו אחת הסיבות שההחלטה על הוצאת מקבעים אינה אוטומטית.
• התאחות מאוחרת - נדירה, ולרוב מסתיימת בהתאחות מלאה גם בלי טיפול נוסף.
• פגיעה עצבית - נדירה, ולרוב חולפת ומחלימה בעצמה תוך כחודשיים עד שלושה.
• זיהום סביב אזור הניתוח או הפינים - יכול להופיע לעיתים, ולרוב נפתר בטיפול מקומי ובקורס קצר של אנטיביוטיקה.
• תסמונת מדור - לחץ שנבנה בתוך רקמות האמה ועלול לפגוע בעצבים ובשרירים אם לא מזהים אותו בזמן. נדירה, אך זו הסיבה לסימני האזהרה בהמשך הדף.

הקיבוע - כמה זמן

הגבס נשאר כ-6 שבועות אחרי הניתוח, בדרך כלל גבס ארוך שמעל המרפק, עם המרפק מכופף בכ-90 מעלות.

לגבי הוצאת המקבעים - בהמשך, לאחר שהעצם התאחתה, ניתן לשקול להסיר את חלק מהמקבעים. ברוב המקרים ההסרה - אם היא מתבצעת - נעשית שוב בחדר ניתוח. פינים (K-wires) הם החריג: אלה מוצאים במרפאה, בלי הרדמה, בפעולה קצרה וללא כאב.

בתקופת הגבס:

• להרים את היד - מעל גובה הלב ככל האפשר בימים הראשונים. זה מוריד נפיחות ומקל על הכאב.
• לשמור על הגבס יבש - גבס רטוב מתרכך ומאבד את היכולת לקבע.
• האצבעות צריכות להיות משוחררות ולזוז - עודדו את הילד להזיז אותן.
• לא להכניס שום דבר לתוך הגבס לצורך גירוד.

מעקבים

חשוב לשים לב: אופן המעקב משתנה לא פעם בהתאם לסוג השבר ולשיטת הקיבוע. הלוח שלמעלה הוא המקובל, אבל מה שקובע הוא התור שנקבע לכם בפועל על ידי הרופא המנתח. שימו לב למועד המדויק שנקבע לכם, והגיעו בו.

איך התנועה חוזרת

אחרי הסרת הגבס, האמה בדרך כלל נוקשה בהתחלה, וזה תקין וצפוי.

• התנועה חוזרת בהדרגה, ולא ביום אחד - תנו לילד להשתמש ביד בקצב שלו.
• אין למתוח או לאלץ את האמה - לא אתם ולא אף אחד אחר.
• פיזיותרפיה פורמלית לרוב אינה נדרשת - רוב הילדים מחזירים את טווח התנועה בכוחות עצמם. אם בביקורת נראה שהתנועה לא חוזרת כמצופה, נדבר על כך אז.

מתי לפנות לבדיקה רפואית בדחיפות

• האצבעות חיוורות, כחלחלות או קרות
• כאב חריג בעוצמתו, שאינו פרופורציוני למצב, או שהולך ומחמיר - אלו הסימנים המוקדמים ביותר ללחץ יתר בתוך הגבס
• חוסר תחושה או נמלול שאינם חולפים
• הילד מפסיק להזיז את האצבעות
• הפרשה, אודם מתפשט או חום מקומי סביב אזור הניתוח או אחד הפינים
• הגבס נרטב, נשבר, או זז ממקומו

בכל אחד מהמקרים האלה יש לפנות לבדיקה רפואית בדחיפות.

שאלות שנשאלות הרבה

למה הילד שלי צריך ניתוח, אם רוב השברים כאלה מטופלים בגבס? כי במקרה הפרטני הזה יש נסיבה שמצדיקה ניתוח - למשל שבר פתוח, קושי ליישר או לשמור על היישור, או פגיעה נוספת. המנתח יסביר את הסיבה הספציפית במקרה שלכם.

איזו שיטת קיבוע תיבחר? זה תלוי בסוג השבר ובגיל הילד, וייקבע על ידי המנתח. השיטות הנפוצות הן פינים, מסמרים אלסטיים, או פלטה וברגים - כל אחת עם יתרונות שונים.

האם המקבעים יישארו בפנים לתמיד? לרוב לא, אבל זה לא חובה. בהמשך, לאחר שהעצם התאחתה, אפשר לשקול הוצאה. ההחלטה אם ומתי תלויה במקרה הפרטני.

האם הילד צריך פיזיותרפיה? לרוב לא. רוב הילדים מחזירים טווח תנועה מלא בעצמם.

כמה זמן עד שהאמה חוזרת לעצמה? הגבס יורד אחרי כ-6 שבועות, והתנועה חוזרת בהדרגה בשבועות שאחרי.

המידע מבוסס על ספרי לימוד אורתופדיים מקובלים ועל הפרוטוקול הנהוג במחלקה.

המידע בדף זה כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. אם משהו במצב הילד שונה ממה שכתוב כאן, או שאתם לא בטוחים - פנו אליי או לרופא המטפל.

הפנייה בדף זו בלשון זכר, מטעמי נוחות בלבד, ומיועדת לכל המינים.